מי הם ידועים בציבור?
בתקופתנו רבים הבוחרים שלא להינשא במודע, חלקם בשל אג'נדה מסוימת ובחירה אישית וחלקם בשל קושי או מניעות הלכתית כגון מעוכבי גט, נישואי כהן וגרושה בני זוג מאותו המין ועוד, כאשר בפועל חיים כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, ללא קשר נישואין פורמלי.
ההכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים.
הכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' היא הכרזה על מצב עובדתי לצורך קבלת זכויות מסוימות מאדם מסוים (הידוע בציבור) או מגוף מסוים לצורך החלת הלכת השיתוף המעניקה זה לזו זכויות וחובות הנגזרים ממעמד הנישואין לרבות, הענקת זכויות רכושיות, זכויות פנסיה, שותפות בחובות של מי מהצדדים, זכויות ירושה במקרה של פטירת אחד מבני הזוג, ועוד כהנה וכהנה.
שני שלבים הכרחיים בטרם יוחלט על חלוקת רכוש בין ידועים בציבור שנפרדו:
- ההכרזה וההכרה שבני הזוג הם ידועים בציבור
- החלת הלכת השיתוף על הצדדים
איך "מכריזים" על בני זוג כידועים בציבור?
בתי המשפט יוצקים תוכן למושג זה בכל מקרה ונסיבותיו, בהתאם לסוגיה המונחת בפניהם ובהתאם להגדרת המושג בחוקים השונים ובהתאם להתנהגות הצדדים לאורך התקופה שחיו יחד.
פועל יוצא כי לא קיימים תנאי סף לצורך הכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' ולא קיימת הגדרה אחידה של מושג זה, בתי המשפט בוחנים את מערכת היחסים בין הצדדים סמך קריטריונים סובייקטיביים, האם ראו את עצמם כנשואים זה לזו תוך מחויבות מלאה האחד כלפי השנייה, או להיפך.
המבחנים לקביעת 'ידועים בציבור' מבוססים ברובם על לשון סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, הקובע את זכותם של ה'ידועים בציבור' לירושה על פי דין.
סעיף 55 לחוק הירושה קובע כדלהלן:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."
קיום של חיי משפחה:
התנאי הראשון של קיום חיי משפחה בא לבטא קיום מערכת חיים אינטימית, כמו בין בעל ואשה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראה שבני הזוג קשרו גורלם זה בזה (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קורינה יוסטר פ"ד כד (1) 617; ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון יעקב לוין פ"ד כז(1) 645; בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (פורסם בנבו)).
ניהול משק בית משותף:
על פי הפסיקה פורש תנאי זה כשיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו. שיתוף טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (ע"א 621/69 לעיל).
תקופת חיים משותפים משמעותית:
יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו, אחד המבחנים המרכזיים בפסיקה לקיום "חיי משפחה" הינו הרצון והמחויבות למסד קשר קבוע וארוך טווח הינו אחד מהמוטיבציות של בני זוג לקיים קשר נישואין פורמלי ולקבל על עצמם את מערך הזכויות והחובות הנובע ממעמד זה.
הכרזת בני הזוג כ-"ידועים בציבור"
במספר רב של פסקי דין נקבע כי אין די בהכרזת בני הזוג כ-"ידועים בציבור" לצורך החלת הלכת השיתוף, אלא קיים נטל מוגבר על הטוען לשיתוף להוכיח את כוונת השיתוף ולכן, לאחר ההכרזה וההכרה שבני הזוג הם ידועים בציבור נבחן האם הלכת השיתוף חלה ביניהם:
"ההבדל בין זוג לא נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי, לצורך הנושא הנדון הוא רק בכך, שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח כוונת השיתוף בנכסים של הזוג הידוע בציבור".
בעוד שחזקת השיתוף בין בני זוג נשואים תחול ביחס לכל נכסיהם, הרי שלגבי בני זוג ידועים בציבור הוגבלה תחולת החזקה, בתחילה, לנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים או שנרכשו על ידיהם במשותף.
ובכדי להחיל דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, גם כאלה שצבר בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד, על כוונת שיתוף בנכס (או בכלל הנכסים) של בן הזוג.
מכאן שמדובר בהליך הוכחתי שעליך להרים את נטל השכנוע בדבר השיתוף או אי השיתוף וההפרדה הרכושית, למרות היותכם ידועים בציבור.
כדי להגיע לתוצאה הרצויה עבורך בטרם יכרסמו ברכושך יש להיוועץ עם עו"ד הבקיא בתחום.




