הרגע שבו הודעתי ללקוח שהמלצות תסקיר העו"ס קבעו במפורש אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים בין שני ההורים, לא אשכח את הדקות הממושכות ללא שיח רק דמעות של אושר.
אחרי תסקיר ארוך ומפורט שיחות עם הילדים, עם הצוותים החינוכיים ועם ההורים עצמם זו ההמלצה:
אני זוכרת את הפגישה הראשונה, חוסר אונים:
(האב:) "מה אני יכול לעשות? היא הוציאה אותי מהבית ואיימה במשטרה"
ומאז… אפילו לא "מאשרת" לילדים לדבר עם האבא לפני השינה לשאול איך היה בבית הספר, בחוג, ולומר לילה טוב.
מספר ימים לאחר מכן הוא קיבל זימון לפגישת מהו"ת ביחידת הסיוע, הוא הציע גישור, הוא הציע חלוקה שווה בזמני השהות, וכן גם הציע סכום מזונות יפה.
ומנגד האישה לא מסכימה.
ומיד לאחר הפגישה הכתיבה בעצמה "שהילדים יראו את האב ביום שני מ 17:00 עד 19:00
וביום שישי מ 13:00 עד 17:00"
ככה בא לה בלי שום היגיון.
וכשהילדים רצו להישאר אצל האבא לקידוש ולהמשך השבת,
כמובן – האמא הזמינה משטרה.
כן היא גם פנתה בבקשה לצו הגנה מפניו שכמובן לא החזיק מים ונסגר כלא היה.
וכך זה התנהל למרות שכבר ניתנה החלטה זמנית לזמני השהות האם איימה, הרחיקה את הילדים מהאב, ובכל פעם מחדש גרמה לסיטואציות מורכבות אל מול הילדים.
והאבא – כל מה שרצה זה להיות שווה לאם בדיוק כמו שהיה לאורך כל החיים המשותפים, לשחק, לקלח להרדים, להכין שיעורים יחד עם הילדים וללא חשש שהשעה 19:00 תגיע.
האבא ידע שאין שום סיבה מוצדקת להרחיק אותו מהילדים, הוא אחראי, שותף מלא, הילדים קשורים אליו, הוא שכר דירה, הכין לילדים חדר עם משחקים מיטות ארונות הכל היה מוכן
מה שנשאר זה להמתין לחוות הדעת של העו"ס ולהחלטת השופט.
ובסוף נקבע בדיוק כמו בהמלצת העו"ס:
ובאופן שכבר אמור להיעלם מהעולם, עדיין האם רק מעצם היותה אישה, "אם", נטלה את הילדים לחיקה ומנעה מהאב כל קשר תקין, בטענות ריקות מתוכן ונטולות הוכחה, ללא כל סיבה מוצדקת רק מתוך יצר הנקמה ומבחירה שגוייה להדיר את האב מהקטינים.
ובאופן שכבר אמור להיעלם מהעולם, עדיין האם רק מעצם היותה אישה, "אם", נטלה את הילדים לחיקה ומנעה מהאב כל קשר תקין, בטענות ריקות מתוכן ונטולות הוכחה, ללא כל סיבה מוצדקת רק מתוך יצר הנקמה ומבחירה שגוייה להדיר את האב מהקטינים.




