שבוע אחד שני אבות

שתי נשים שלא מבינות ש"אבא" הוא הורה שווה בדיוק כמו "אמא"

שני האבות שחזרו ואמרו "מה לעשות החוק תמיד עם הנשים" ואפילו הופתעו שחוק הכשרות קובע במפורש כי שני ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים לילדים.   

ואני, כאמא לשתי בנות קטנות תוהה איך יתכן שבחיים המשותפים אנחנו הנשים מצפות שבן הזוג יהיה שווה לנו יהיה מעורב בגידול הילדים, ועומדות על כך שהאב יהיה שותף מלא במקלחות, ארוחת ערב, חוגים, אין לנו שום בעיה שישמור על הבנות בלילה בזמן שנבלה עם החברות ועוד…

אבל כשנפרדים – פתאום האבא בכלל לא כשיר?! 

האב הראשון

היה זה ג' בשנות ה 50 לחייו עם חמישה ילדים כולם קטינים. איש פשוט שבכלל לא הבין איך הוא הגיע לסיטואציה שהוא חייב עורך דין.

אשתו ח', החליטה לעזוב את עיר מגוריהם בדרום, בה התגוררו 15 שנה ושם התחנכו הילדים, ופתחה בהליכי גירושין,

אלא מה – על דעת עצמה היא עברה ליישוב בצפון, לידי משפחתה ואף התעקשה שג' יחתום ויאשר את רישום הקטינים למסגרות חינוכיות בצפון!!

ג' בתמימות עוד חשב להסכים הרי הוא דאג לילדים עוד מספר ימים הם צריכים לחזור ללימודים.

ובנקודה הזאת נפגשנו – היה לו קשה לקבל את העובדה שאין ברירה אלא לפנות בצו דחוף לבית המשפט כדי למנוע את המעבר ואת רישום הקטינים לבתי ספר בצפון, ולדרוש צו שיורה לח' לחזור עם הילדים לעיר מגוריהם.

ג' סרב להאמין שאם הוא חותם על המסמך הילדים ישתקעו איי שם בצפון וזה ישפיע על הקשר שלו איתם, וכמובן שסרב להבין שלאחר מכן וככל שיחלוף הזמן, יהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורה.

ג' האמין בשלום בית, וביקש שלא להתחיל בהליכים משפטיים אלא לנסות לגשר ולנהל משא ומתן.

כבר אחרי שיחה אחת עם עורכת הדין הבנתי שאין כל סיכוי להגיע להסכמה עם ח', היא בצורה בעמדתה להתרחק ממנו כמה שיותר גם אם המרחק יגרור פגיעה בילדים ובקשר עם אביהם.

גם את המסקנה הזאת ג' סרב לקבל ורק לאחר מספר ימים התקשר ונתן לי OK להגיש את הצו שכבר היה מוכן מיד לאחר הניסון למו"מ.

כנראה שג' היה צריך להשלים עם העובדה שזהו – מפרקים את התא המשפחתי, ורק עם ההבשלה הפנימית באה ההבנה לעניין ההליך המשפטי.

וכן היה הבקשה הוגשה, וניתן צו זמני המונע מעבר של ח' והילדים לצפון, נקבע דיון והתוצאה המתחייבת התקבלה: על ח' לשוב עם הילדים לעיר X בה גם יתחילו את לימודיהם

האב השני

י' נכנס למשרדי בחור צעיר בתחילת שנות ה- 20 לחייו, עם דמעות בעיניים הוא מספר שנולד לו לפני חודשיים ילד, והוא לא ראה אותו.

הוא סיפר שמשך שנות הנישואין הקצרות היו טובות, המון אהבה, חלומות משותפים ורצון להביא ילד לעולם.

עוד בתחילת ההיריון וכמו רבים מהזוגות הצעירים החליטו הצדדים לעבור להתגורר בבית הוריו של י', כדי לחסוך את כספי השכירות ולהתקרב לאפשרות לקנות דירה משלהם.

לקרת הלידה א' האישה, התחילה להתווכח עם י' בכל מה שקשור לדירה ורצונה לצאת לשכירות הבעיה שמעבר לשכירות לא היה ראלי ולא תאם את היכולת הכלכלית שלהם.

הימים עבור והלידה הגיעה, השניים חוו את הלידה והימים לאחריה יחד כמשפחה לכל דבר!

אך עם שחרורה של א' בחרה ללכת לבית הוריה, וי' היה בטוח שזה טבעי הרי רבות הנשים מעדיפות להיות לצד אימן בשבוע-שבועיים לאחר הלידה, כדי ללמוד "לתפעל" את התינוק ולהתאושש קצת, אלא שבמקרה הזה א' השתקעה בבית הוריה עם התינוק, ניתקה כל קשר עם י' חסמה אותו בנייד ובכל אפליקציה אפשרית.

כשהגיע י' לפגוש את התינוק בבית הוריה הוא ספג קללות, השפלות, ואיומים שהוא מסיג גבול ואפילו משטרה הגיעה למקום.

למרות המלצתי לפנות לבית המשפט בסעד דחוף בעניין שמירת הקשר עם התינוק, גם י' בתמימות ביקש לנסות בדרכי שלום, הם פנו להליך יישוב סכסוך ונפגשו עם העובדת הסוציאלית.

יישוב סכסוך לא היה שם אלא להיפך המלצה הייתה "קיים חשש ממשי לפגיעה בקשר של האב והילד" ורק אז חזר אליי י' בבקשה שאייצג אותו ואעשה הכל כדי שיראה את התינוק.

אני מבינה שקשה לבחור בדרך הסבוכה של הליכים משפטיים וכולם רוצים לסיים את ההליכים במינימום דיונים, ולצמצמם את ההוצאות הכספיות שנובעות מכך ובמיוחד שאתה הוא לא הצד שיזם את ההליך – אבל יש מקרים שבהם חייב לקבל החלטה ולפעול – הזמן הוא קריטי בייחוד הילדים נמצאים בתמונה.

מניסיוני ברוב הפעמים האקט הראשוני שעושים מול בית המשפט וההחלטה שתתקבל היא המצפן לכל ניהול ההליך ולעיתים גם גורמת להבנה שהגיע הזמן לשוחח ולהגיע להסכמות, אז תמיד תדאגו להיות בצד שמוביל וזאת בעזרת עו"ד שיתווה את האסטרטגיה הנכונה.

 

ליצירת קשר וייעוץ אישי:

פוסטים אחרונים

לתיאום פגישה צרו קשר עכשיו:

דילוג לתוכן